פסק-דין בתיק תא"ק 46963-12-10

1.     זוהי תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב (להלן: "הבנק") כנגד המבקשים על סך של 123,499 ש"ח. הנתבעת 1 (להלן: "החברה") הייתה לקוחה של הבנק ופתחה חשבון בסניף הבנק. ביום 19.11.1996 חתמו הנתבע 2 (להלן: " המבקש") והנתבע 3 (להלן: " הנתבע") (להלן ביחד: "הערבים") כערבים לחשבון החברה ב" ערבות מתמדת לכל חוב בלתי מוגבלת בסכום". החברה נטלה הלוואה בסך של 150,000 ש"ח ביום 25.11.2005 וכן הלוואה נוספת בסך של 84,000 ש"ח ביום 14.8.2008. לטענת הבנק החברה פיגרה בהחזר ההלוואות והחשבון חויב בתשלומים בגין ההלוואות, ועל כן הבנק העמיד את ההלוואות לפרעון מיידי.

2.     בשם הנתבעים הגיש תצהיר המבקש בלבד, שהוא כאמור אחד הערבים. המבקש נחקר על  תצהירו ולאחר מכן הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות המבקשים

3.     בתצהירו טען המבקש כי הוא היה הבעלים והמנהל של החברה. על פי תצהירו, החוב שנוצר בחשבון החברה בבנק נובע בצורה ישירה מרשלנות הבנק, משום שעסקה גדולה של החברה נרקמה עם לקוח בשם יאיר שחר, בעל חברת "יאיר שחר שיווק בע"מ" (להלן: "שחר") והואיל ושחר היה אף הוא לקוח של הבנק פנה המבקש לבנק בבקשה לבדוק את הלקוח שלהם ולאשר את יכולתו לעמוד בהתחייבויות ובתשלומים העתידיים. המבקש כתב בתצהירו, כי למיטב זכרונו, אישור על עמידות כלכלית של שחר והמלצה חיובית נתנה הגב' לאה, אחראית צוות עסקי. לטענת המבקש לפי המלצת הבנק נחתמה עסקה בה סופקו סחורות לשחר בעבורן קיבלו המחאות במאות אלפי שקלים והכל על סמך המלצת הבנק על הלקוח. בהמשך חזרו ההמחאות של שחר ואז הבנק התנער ממעורבותו והכחיש שאישר את האמינות של הלקוח. המבקש טען בתצהירו כי לחברה נגרמו עקב כך הפסדים עצומים תוך כדי פגיעה אנושה בהיקף פעילותה.

4.     טענה נוספת של המבקשים היא כי בשנת 2005 אולצה החברה לקחת הלוואה לכיסוי החוב בחשבון והלוואה נוספת בשנת 2008 על סך 84,000 ש"ח נלקחה לפרישה מחודשת של יתרות ההלוואה הקודמת שנלקחה ב-2005.

5.     בנוסף טוענים המבקשים כי היה על הבנק להגיש תביעה כנגד החברה כאשר הייתה עוד פעילה.

6.     טענה נוספת בשם הנתבע הייתה כי הוא עזב את החברה עוד בשנת 2004 והוא לא חתם על ההלוואות מן השנים 2005 ו- 2008.

טענות הבנק

7.     אשר לעסקת שחר טען הבנק כי המבקש מנסה להיבנות מאירוע שאירע בשנת 2001 כ-9 שנים לפני הגשת התביעה. הבנק טען, כי המבקשים לא צירפו כל מסמך אודות העסקה עם שחר ממנה ניתן ללמוד על לוח הזמנים הנטען ולבדוק האם אכן נחתמה עסקה בין החברה לבין שחר רק לאחר הפגישה בבנק. אשר לכתב התביעה שבמסגרתו תבע הבנק את שחר הרי שמן התביעה הזאת למדים הפוך ממה שטען המבקש, משום שמן התביעה עולה כי לא הבנק הוא שהמליץ למבקשים על שחר, אלא המבקשים הם אלו שביקשו וקיבלו אשראי מן הבנק, ולאחר מכן להבטחת האשראי של החברה נתנו לבנק שיקים של שחר. עוד טוען הבנק כי מתוך סך כולל של 500 אלף ש"ח שניתן בשיקים על ידי שחר, שני שיקים, כל אחד מהם על סך 100 אלף ש"ח נפרעו. לכן הפעילות עם שחר התנהלה כשורה, לפחות בתחילה, ולכן אין קשר בין הסתבכותו הכלכלית של שחר ובין מעשה הבנק. בעניין זה טוען הבנק כי בכל מקרה הטענות אודות מעשה הבנק משנת 2001 התיישנו וכי המבקשים לא הגישו כל תביעה כנגד הבנק במהלך כל השנים שחלפו מאז 2001 ועד להגשת הבר"ל.

8.     אשר לטענת אילוץ לקיחת ההלוואות הרי שהבנק טוען כי המבקש לא פירט אודות האילוץ, לא מסביר מתי נולד ומתי חדל ולמעשה אין כל תוכן ממשי לטענה. הבנק מציין כי ניתנו הלוואות בשנים 2005 ו-2008 שנים רבות לאחר העסקה הנטענת עם שחר ואף החברה פרעה את התשלומים על חשבון ההלוואות כל עוד היה ביכולתה הכלכלית לעשות כן.

9.     אשר לטענה בעניין פעולה כנגד החברה, טען הבנק כי החברה פרעה את חובותיה עד לחודש נובמבר 2009 ורק משחדלה לפרוע הוגשה התביעה.

10.            אשר לנתבע טוען הבנק כי הוא לא הגיש תצהיר מטעמו, וכן כי הוא חתם על הערבות ללא הגבלה בסכום וכי זכויות החתימה בחשבון היו חתימה אחת בצירוף חותמת החברה.

דיון והכרעה

11.הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) וב ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41. אולם כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענות ההגנה שלו ( ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265). אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר, כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם).

12.            במקרה זה איני מוצאת כי הוכחה הגנה ולו בדוחק ולכן יש לדחות את בקשת הרשות להגן. להלן אביא נימוקי.

13.            המבקש אינו טוען בצורה מפורטת ומפורשת כנגד סכום החוב ולמעשה אינו כופר בלקיחת ההלוואות ובחוב שהצטבר.

14.            טענתו של המבקש בנוגע לעסקה עם שחר היא למעשה טענת קיזוז וכטענת קיזוז מן הראוי היה לפרט אותה כדבעי, לרבות פירוט סכום הנזק שנגרם למבקשים לטענת המבקש. פירוט כזה לא נעשה. ראו לעניין החובה לפרט טענת קיזוז בבקשת רשות להתגונן בספרו של גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה תשיעית: " טענת קיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים שעליהם היא מבוססת" (עמ' 401). אשר לטענה לגופה, דהיינו כי העסקה עם יאיר שחר נעשתה בהמלצת הבנק, ולכן הבנק הוא האחראי לכשלון העסקי של המבקשים, הרי שטענה זו אינה יכולה לעמוד 9 שנים לאחר שהעסקה נעשתה. ללא קשר לטענת ההתיישנות, אשר אינה עומדת במקרה של טענת קיזוז (סעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958), הרי שמדובר בטענה בלתי סבירה לחלוטין, בהתחשב בכך שהמבקש עצמו הודה כי שני שיקים על סך 100,000 ש"ח כל אחד נפרעו בתחילת הדרך על ידי שחר (ראו עמ' 3 שורות 15-16 לפרוטוקול), מכאן שהעסקה יצאה לדרך בתחילה ואחר כך מטעמים שונים נכשלה. מכאן שגם אם קיימת טענה כי הבנק נתן למבקשים המלצה, הרי שהוא אינו אחראי בהמלצתו לנצח.

15.            אשר לטענה כי המבקש אולץ לקחת הלוואות, צודקת ב"כ הבנק, כי המבקש לא הסביר מהו האילוץ, מתי נולד ומתי חדל, ולמעשה מדובר בחובות של החברה, שבשנים 2005 ו- 2008 נלקחו הלוואות, על מנת לפרוס את החזרי אותם חובות, פעולה שהיא מקובלת. יש לציין כי החברה אף שילמה את החזרי ההלוואה כל עוד יכלה מבחינה כלכלית.

16.            גם באשר לטענה כי היה על הבנק לפעול כנגד החברה כל עוד הייתה פעילה, הרי שהתביעה כנגד החברה נעשתה לאחר שזו הפסיקה לשלם את תשלומי ההלוואות שנטלה מהבנק בחודש נובמבר 2009.